24/06/2025
LOVE IS LOVE
פוסט אישי על משכנתא, אהבה, ואנושיות פשוטה.
הם נכנסו לפגישה, שני גברים – נראו כמו כל זוג אחר.
בלי סממנים חיצוניים מיוחדים, היה אפשר להניח שהם סתם חברים או שותפים לעסק.
אבל אז, כשהתחלתי לשאול את השאלות הרגילות – איפה אתם גרים? איך מתנהלת השגרה הכלכלית שלכם? – אחד מהם הסתכל עליי ואמר:
"אנחנו זוג. גרים יחד, חולקים הכל. פשוט לא נשואים – כי אי אפשר."
הייתה שתיקה קלה. רגע שקט של בדיקת תגובה.
עניתי בחיוך:
"יופי. אז נעבוד כמו עם כל ידועים בציבור."
כשסיימנו את העבודה המשותפת, הם הודו לי וציינו בפניי עד כמה הייתה חשובה להם ההתנהלות הרגילה.
ורק אז הבנתי: מה שלי נראה רגיל – להם היה לא מובן מאליו.
שם הבנתי, אולי בפעם הראשונה באמת, מה זה להיות להט"ב בחברה הישראלית.
ולא רק איתם.
פגשתי גם זוג – גבר ואישה – שבהתחלה נראו כמו עוד זוג רגיל.
אבל תוך כדי השיחה, הגבר עצר אותי ואמר:
"תשמע, זו בת הזוג שלי. אנחנו בזוגיות קרובה, אוהבת, מגדלים יחד ילדים. אבל אנחנו לא נשואים. אני גם נשוי לאישה אחרת, שגרה עם הילדים האחרים שלי. אנחנו פוליאמורים."
ושם זה הסתבך – לא ביניהם, אלא מול המדינה.
במשרד הפנים הוא רשום נשוי לאחרת.
בבנק מנסים להבין מי בת הזוג החוקית.
בחוזה – מישהי אחת. במציאות – מישהי אחרת.
הייתי צריך לחשוב יצירתי.
להפריד בין הבירוקרטיה למציאות.
לנסח מסמכים. להסביר את התמונה הכלכלית כמו שהיא, בלי לעסוק בכלל באורח החיים שלהם.
גם הם, בסוף התהליך, הודו לי:
"זה לא היה מובן מאליו. שפשוט ניסית לעזור."
וזה בדיוק מה שאני רואה כשליחות:
לתת לאנשים להיות מי שהם – ולמצוא להם פתרונות בעולם שלא תמיד ערוך לשונות הזו.
עם השנים הבנתי ש"להיות פרו להט"ב" זו לא רק עמדה חברתית. זו גישה לחיים.
גישה שמכירה בזה שלא כל אדם נכנס לתבנית.
גישה שרואה קודם כל בן אדם.
וכשזה עיקרון העבודה שלך – אז באמת כולם מוזמנים.
מוסלמים, חרדים, קיבוצניקים, מתנחלים, תושבי חוץ, פוליאמורים, סטרייטים, גאים, מי שבין לבין, וגם מי שלא יודע להגדיר את עצמו בכלל.
אני לא מוותר על מקצועיות. אני לא מוותר על תנאים טובים.
אבל מעל הכל – אני לא מוותר על האנושיות.
וזה לא שאין לי עקרונות.
פשוט עקרון־העל שלי הוא: ואהבת.
אם זה דיבר אליך – את.ה לא לבד.