26/04/2024
אחת ההאשמות החמורות ביותר שמופנות כלפי מדינת ישראל, וכלפי צה"ל בפרט, היא שהצבא מתעלם מפגיעה באזרחים. טענה זאת, שמועלית הן על ידי התקשורת הבינלאומית והן על ידי מנהיגים של מדינות במערב, מתבססת על הדיווחים שמוציא החמאס לגבי מספר ההרוגים ברצועת עזה. על פי דיווחים אלה מעל 70% מההרוגים במלחמה הם נשים וילדים. עד כה לא מצאתי שום מקור ישראלי רשמי שניסה לבדוק את מהימנותם של דיווחים אלה, למעט ההערה הכללית שאלה דיווחים מטעם החמאס ולכן אין לסמוך עליהם.
כמו במקרים רבים במהלך המלחמה, מי שבא לעזרתנו הם האמריקאים. גבריאל אפשטיין (ג.א.), חוקר במכון המחקר The Washington Institute for Near East Policy פרסם לאחרונה מאמר שבו נבדקו נתוני החמאס לגבי מספר ההרוגים ברצועת עזה. בגוף המאמר צרף ג.א. גם קישור לקובץ אקסל עם הנתונים שבהם הוא השתמש (כולל מקורות הנתונים). באמצעות נתונים אלה וכן הבהרות שקבלתי מהמחבר, ניתן להבין כיצד משתמש החמאס בנתונים כנשק במלחמתו בישראל.
הנתונים על מספר ההרוגים בעזה, שאותם מצטטת התקשורת העולמית, מתפרסמים ע"י גוף של ממשלת החמאס שנקרא Government Media Office (GMO). על פי הנתון האחרון שנמצא בקובץ הנתונים של ג.א. והתפרסם ב- 23/3/2024, מספר ההרוגים ברצועת עזה עמד על 32,226 שמתוכם 14,280 (73%) היו נשים וילדים. אולם במקביל לנתונים אלה מפרסם גם משרד הבריאות של רצועת עזה (שגם הוא בשליטת החמאס) נתונים על מספר הרוגים. נתונים אלה נלקחים ממקורות רפואיים בלבד: בתי חולים, חדרי מתים ודיווחים של אמבולנסים. על פי נתוני משרד הבריאות העזתי לאותו יום, מספר ההרוגים עמד על 17,624 ומתוכם 10,188 (58%) היו נשים וילדים.
ניתן לראות שהנתון לגבי מספר ההרוגים שהגיע ממשרד הבריאות של רצועת עזה הוא רק 55% ממספר ההרוגים הכולל שדווח ע"י ה- GMO. מהיכן הגיעו הדיווחים לגבי 14,602 (45%) ההרוגים הנוספים? בנושא זה בדיוק מתמקד המאמר של ג.א.
מסתבר שעד ה- 2/11/2023 מקור הדיווח היחידי לגבי מספר ההרוגים ברצועת עזה היה משרד הבריאות. אולם מתחילת נובמבר החל פינוי של בתי חולים בצפון הרצועה בעקבות המלחמה, ולכן משרד הבריאות של עזה איבד את היכולת לקבל מהם נתונים. מגמה זאת נמשכה גם לאחר כניסת כוחות צה"ל לבתי חולים נוספים בחאן יונס. כתוצאה מכך משרד הבריאות בעזה מפרסם נתונים רק מאזורים שבהם הוא יכול לאסוף אותם (בעקר בדרום הרצועה) ומסתמך לצורך השלמת הנתונים על מקור עלום שנקרא Media Reports. אין שום דרך לבדוק כיצד נאספים דיווחי ההרוגים ממקור זה, אולם באמצעות הצלבה של נתונים שמפרסם ה- GMO ונתונים שמפרסם משרד הבריאות של רצועת עזה, חילץ ג.א. את הנתונים הנ"ל וניתח אותם. להלן אציג מספר נתונים, כפי שהם מופיעים בקובץ של א.ג.:
31/12/2023:
ה- GMO דיווח על 21,978 הרוגים שמתוכם 72% היו נשים וילדים.
במקביל משרד הבריאות של רצועת עזה דיווח על 15,349 הרוגים שמתוכם 60% היו נשים וילדים.
משתמע מכך ש- 6,629 הרוגים (30%) דווחו באמצעות Media Reports ומתוכם 99.8% היו נשים וילדים.
10/2/2024:
ה- GMO דיווח על 28,176 הרוגים שמתוכם 73% היו נשים וילדים.
במקביל משרד הבריאות של רצועת עזה דיווח על 16,911 הרוגים שמתוכם 59% היו נשים וילדים.
משתמע מכך ש- 11,265 הרוגים (40%) דווחו באמצעות Media Reports ומתוכם 96% היו נשים וילדים.
23/3/2024:
ה- GMO דיווח על 32,226 הרוגים שמתוכם 73% היו נשים וילדים.
במקביל משרד הבריאות של רצועת עזה דיווח על 17,624 הרוגים שמתוכם 58% היו נשים וילדים.
משתמע מכך ש- 14,602 הרוגים (45%) דווחו באמצעות Media Reports ומתוכם 92% היו נשים וילדים.
מנתונים אלה ניתן להסיק מספר מסקנות:
אחוז ההרוגים שהם הנשים וילדים על פי מקור הדיווח האמין יותר, שלפחות באופן תיאורטי מאפשר לאמת את המספרים, עומד על כ- 60%. עם כל זאת משקלם של הנתונים האמינים יותר הולך ופוחת לאורך זמן מ- 70% בסוף דצמבר 2023 ל- 55% בסוף מרץ 2024.
אחוז ההרוגים שהם הנשים וילדים על פי מקור הדיווח שאינו ניתן לאימות עומד על מעל 90%. הפער בין שני הדיווחים, שאמורים להיות בלתי תלויים אחד בשני, איננו סביר ומצביע על כך שדיווחי ה- Media Reports מוטים. יתרה מכך אחוז ההרוגים שהם נשים וילדים שמדווח על ידי ה- GMO, שכולל בתוכו את שני הדיווחים הנ"ל, היה קבוע לאורך התקופה הנדונה ועמד על כ- 73%. לפיכך ניתן לראות תבנית ברורה בנתונים: מספר ההרוגים ש"מדווח" באמצעות Media Reports נקבע באופן כזה שניתן יהיה להראות שכ- 73% מסך ההרוגים הם נשים וילדים.
המסקנה של א.ג. במאמר שלו היא ש"הטענה המדווחת ש- 72% מההרוגים ברצועת עזה הם נשים וילדים היא בסבירות גבוהה לא נכונה."
מהו אם כן אומדן סביר לאחוז ההרוגים שהם נשים וילדים?
האומדן הטוב ביותר שעומד לרשותנו הוא מהדיווחים של משרד הבריאות של רצועת עזה כ- 60%.
כיצד עומד אומדן זה ביחס למלחמות דומות שנוהלו ע"י צבאות של מדינות שמבקרות כעת את צה"ל?
גם לגבי שאלה זאת לא מצאתי שום התייחסות של גורמים ישראלים רשמיים, ושוב העזרה הגיעה מארה"ב.
בארי פוזן (Barry Posen), פרופסור למדע המדינה ב- MIT, פרסם ב- 14/2/2024 מאמר במגזין Foreign Affairs שכותרתו: The Devastation of Gaza Was Inevitable. במאמר זה משווה פוזן בין המלחמה בעזה לבין המלחמה שניהלו ארה"ב ובנות בריתה נגד דאע"ש במוסול (עיראק) ובא-רקה (סוריה). ההשוואה לא-רקה היא לדעתו החשובה יותר מכיוון שהמלחמה שם נוהלה ע"י צבא ארה"ב, שהיה הגורם העיקרי שתקף מהאוויר וכן אימן והדריך את הכוחות הסורים והכורדים שנלחמו על הקרקע. כמוכן במהלך המלחמה ברחו חלק ניכר מהתושבים בא-רקה מהעיר, בדומה למצב ברצועת עזה. על פי הנתונים שמציג פוזן בתום המלחמה נמצאו בין ההריסות כ- 6,000 גוויות. מתוכם כ- 1,900 (32%) זוהו כמחבלים ו- 4,100 (68%) זוהו כאזרחים לא מעורבים. ההשוואה לנתונים שהצגתי קודם איננה לגמרי מדויקת מכיוון שלא כל הגברים הבוגרים שנהרגו ברצועת עזה הם מחבלי חמאס. עם כל זאת בהינתן שצה"ל איננו תוקף אזרחים במכוון, ניתן להניח שרובם היו מחבלים. לפיכך השוואה בין הקרב על א-רקה והמלחמה בעזה מצביעה על שני דברים:
א. במלחמה בשטח בנוי, נגד ארגון טרור שמשתמש באזרחים כמגנים חיים, לא ניתן להימנע מקרבנות בלתי מעורבים בהיקפים משמעותיים.
ב. הסטנדרטים של צה"ל לגבי פגיעה באזרחים לא מעורבים אינם נופלים, ואולי אף עולים, על הסטנדרטים של צבא ארה"ב במצבים דומים.
Given the discrepancies in official Palestinian counts and their growing reliance on questionable data from media reports, the credibility gaps revealed by a previous Washington Institute study have become yawning chasms.
